תסמונת  – A.D.D מתבטאת בקשיים בקשב ללא היפראקטיביות.
האפיון הבולט הוא מוסחות יתר, כלומר קושי להתמקד בגירויים הרלוונטיים לתהליך הלמידה ולהתעלם מהגירויים הבלתי רלוונטיים.
לומדים אלה מוסחים בקלות על ידי כל גירוי חיצוני שצץ על פני השטח וכן על ידי גירויים פנימיים כמו היסחפות לאסוציאציות וקונוטציות הנוצרות בזמן הלמידה (כאשר הם אמורים להיות קשובים למורה או להתמקד במשימה מסוימת).
קושי זה מתבטא, לעיתים קרובות, בחולמנות ובהתנתקות מן הנעשה בשיעור;
אני נוהגת לתאר את הלומד כ "נפקד-נוכח" או "נוכח-נפקד".
הלומד לא מודע בדרך כלל להתנתקויות הללו, אך הן משפיעות באופן דרמטי על איכות הלמידה ומפחיתות את היכולת להפיק משמעות מהלמידה בזמן השיעור.
זאת –  למרות היכולת הקוגניטיבית הטובה של הלומד.

דרכי אבחון

 

 

דרכי טיפול