האם אתם מתקשים להתארגן ?
האם חדרכם והתיק שלכם מבולגנים תמיד?
האם לעיתים קרובות אתם שוכחים ציוד חיוני לבית הספר, לעבודה ואפילו לחופשה ?
האם אתם מתקשים לתכנן, לארגן ולנהל את הזמן שלכם ?
האם אתם מאחרים באופן אינטנסיבי לבית הספר, לעבודה ואפילו לפגישות עם חברים ?

ייתכן שאתם סובלים מתסמונת האנדרלמוסיה.
אכן, מתסכל …
בעבר לא הייתה כלל מודעות וסובלנות לסינדרום זה…
כיום המודעות הולכת וגוברת. ישנם פתרונות יעילים וקלים ליישום אותם כדאי ללמוד ולאמץ, ויפה שעה אחת קודם…
אחרי הכול – למה לסבול מתוצאות מתסכלות כשניתן ורצוי לתקן, לשפר ולהעצים את תחושת הערך העצמי.

שגרת היומיום של המתקשים בהתארגנות

המרחב הפיזי

אנשים הסובלים מקשיים בהתארגנות נמצאים במצב של בלבול תמידי. הם מתלבטים מה לעשות קודם ומה לעשות אחר-כך. הם מתקשים לארגן את המרחב הפיזי שלהם, קרי; חדר-מגורים, סביבת העבודה, התיק שלהם, ציוד לימודי וכד'.

הם מייצרים אי-סדר דרמטי במרחב הפיזי שלהם בגלל הקושי להחליט מה נכון בעבורם באותו הרגע.

חדר המגורים שלהם תכופות לא מסודר: בגדים זרוקים על הרצפה, ספרים, מחברות וניירת נערמים בכל מקום אפשרי, תיק לא מסודר, לשום דבר אין מקום קבוע שניתן לחזור אליו כדי למצוא אותו כשצריך.

הם מתקשים למצוא חפצים יומיומיים נחוצים, כגון: ארנק, מפתחות, פלאפונים, תיקים וכד', מכיוון שבכול פעם הם יניחו את המפתחות במקום אחר, ובכל פעם מחדש הם יצטרכו להשקיע מאמצים מתסכלים בחיפוש אחריהם ברחבי הבית, סביבת הלימודים והעבודה. יש שהם מאבדים חפצים כגון אלו ומתקשים לשחזר היכן.

מרחב הזמן

אנשים עם קושי בהתארגנות מתקשים באורח חריג ליצור לעצמם נוהלי עבודה קבועים ורציפים. הם תמיד מתחבטים ומהססים מה יש לבצע קודם ומה אחר-כך. הם פועלים ללא המשכיות הגיונית: מתחילים בביצוע דבר מה, משהו מסית את תשומת לבם, הם נסחפים אליו ונוטשים את ביצוע משימתם הראשונה כשהם שוכחים לחזור אליה ולהשלימה וזו נותרת פתוחה. באותו האופן הם עלולים להיסחף לביצוע דבר שלישי ומהר הם נוטשים אף אותו… כך הם מתחילים אינסוף משימות שאת ביצוען לרוב הם אינם מסיימים.

התנהלות לקויה שכזו משפיעה על תחומי חיים רבים, החל בהתנהלות "פשוטה" של קימה בבוקר וניהול רצף עניינים כדי לצאת ליום לימודים או עבודה עם הציוד הנדרש בדרך נינוחה, וכלה בסיום פעילות הערב והתארגנות ללינת לילה רגועה.

מאחרים כרוניים

בגלל הקושי להתארגן ולסיים משימות נכון ובמועד, הם שוכחים חפצים חיוניים לביצוע משימה עתידית. לכן, ברגע האחרון הם נכנסים ללחץ עצום בניסיון נואש להתארגן ולהגיע ליעדם בזמן. חדשות לבקרים הם מאחרים באופן בולט להגיע ליעד הנכסף, ויומיום מעוררים את כעסם של רבים: מהמורים בבית-הספר ועד לבני זוגם שמתקשים להבין את האיחורים הכרוניים,  ומתקשים אף יותר להבין מדוע – למרות "הענישה" הישירה והעקיפה ולכאורה 'להכעיס' – המאחרים הללו מתמידים לאחר.

תבנית התנהגותית שכזו טבועה בהם מגיל רך ועד שיבה טובה.
אמנם עם הזמן הבעיה משתנה, מתמתנת, מתעצבת ולובשת צורות אחרות, אך במהותה היא אינה משתנה כלל.

תסכולו של אדם המתקשה להתארגן

אצל אדם המתקשה להתארגן קיים קושי לטפל במספר עניינים במקביל. הוא מתקשה להגות וליישם סדר עדיפות ורצף פעולות נכונים, וזאת על-מנת לבצע מטלה – ולו הפשוטה ביותר – מתחילתה ועד סופה.

הוא עלול לאבד את הצפון באחד מן השלבים ההכרחיים לביצוע המשימה, החל משלב היוזמה לביצוע המשימה, שמירה על סדר פעולות במשימה, עקביות בביצוע המשימה ומיקוד תשומת לב מלאה בביצוע המשימה, ללא היסחפות לעניינים אחרים, עד סיום המשימה באופן ראוי.

אי-סדר בשיח הפנימי

אמנם, אי הסדר בשיח הפנימי של אדם הסובל מקשיים בהתארגנות אינו נראה כלפי חוץ, אך הוא דרמטי ותכופות משתק את האדם ומעצים את תחושת התסכול והכעס העצמי שלו.

אנשים עם קשיים בהתארגנות מתקשים בתהליכי קבלת החלטות. לפני ביצוע כל מטלה, קלה כבחמורה, הם מנהלים ויכוח פנימי חוצב להבות:

  • האם לבצע את המטלה – כן או לא?
  • האם לבצע אותה עכשיו או אחר-כך?
  • מה לעשות קודם ומה לעשות אחר-כך?
  • "אם אבצע את מטלה א', ד' ו- ה' אחסוך זמן, ואפילו אספיק לבצע כמה מטלות בו זמנית…"

ההתנהלות של אדם עם קשיים בהתארגנות הינה קדחתנית מכיוון שהוא פועל מתוך לחץ להספיק כמה שיותר ומנסה בדרך לייצר כמה 'מחטפים': "אם אני נמצא כבר באזור מסוים כדאי שאעשה עוד משהו, גם אם הוא עלול לעכב את ביצוע המטלה הראשית". מחשבתו מפוזרת להרבה כיוונים – דבר המעצים את הקושי בהיצמדות לביצוע מטלה מתחילתה ועד סיומה.

ההתנהלות באנדרלמוסיה באה לידי ביטוי באינספור הזדמנויות ותפקודים יומיומיים:

  • ניהול הלמידה הפורמאלית, קרי: הכנת שיעורי הבית, התכוננות למבחנים, הכנת ציוד רלבנטי ללמידה וכד'.
  • ניהול ארגון הבית, החל מביצוע עבודות במטבח כגון: בישולים, הכנת כריכים, אפיה וכו', וכלה בניקיון הבית, קניות, קיפול כביסה, החזרת ציוד למקום, טיפול בניירת, ועוד – כולם כרוכים באי-סדר משמעותי של האזורים הדרושים לביצוע המטלה.

תהליכי התארגנות דורשים מיומנויות מוגדרות

תהליכי התארגנות במרחב הפיזי של אדם, במרחב הזמן ובמרחב השיח הפנימי שלו מחייבים מגוון יכולות. יכולות אלה אינן מובנות מאליהן, ואינן קשורות בדרך כלשהי לרמת האינטליגנציה של האדם. מיומנויות אלה כוללות:

  • ארגון מספר רב של מטלות בו-זמנית
  • יכולת ניהול מטלה
  • התמדה בביצוע מטלה עד לסיומה
  • הימנעות מלהיגרר לדברים שאינם קשורים במטלה

העומס, אי-הסדר והאפשרויות הבלתי נדלות מבלבלים את האדם ומכניסים אותו למערבולת התלבטויות.

הכול או לא כלום

רבים מאלה הסובלים מהפרעות קשב וקשיים בהתארגנות מפתחים תפיסת עולם של 'הכול או לא כלום'. הם דורשים מעצמם ביצועים מושלמים בכל תחום בו הם עוסקים. כשאינם מצליחים לבצע מטלה באופן מושלם, כפי שהם מגדירים לעצמם את המושג 'מושלם', הם מעדיפים לוותר עליה לגמרי.

 

משוב נפשי – רגשי לדפוסי התארגנות לקויים

התגובה הרגשית של אנשים אלו לדפוסי התארגנות לקויים חזקה במיוחד. לעתים קרובות הם נוחלים ומפנימים זעם רב מהסובבים אותם, וכועסים על עצמם עשרת מונים.

קשה להם לגבש ולאמץ דימוי עצמי  חיובי משום שיומיום הם נקלעים לאינספור משימות בהן לא תפקדו באופן יעיל. מלבד הביקורת וחוסר הסובלנות הם נפגעים ממימוש חסר תדיר של הפוטנציאל שלהם, ובניגוד לרצונם הם מוצאים עצמם מחבלים במערכות יחסים משמעותיות בחייהם.

חשיבות השפעת הסביבה

תפקודם של אנשים עם קשיים בהתארגנות מושפע במידה רבה מהמסגרת בה הם נמצאים, ומהתייחסות אחרים אליהם. כאשר הם נמצאים במסגרת מסודרת ומאורגנת שקיימים בה נוהלי זמן קבועים, וההתייחסות כלפיהם איננה תוקפנית, הם מצליחים לארגן את עצמם לביצוע המטלות הנדרשות מהם (לא ברמה מושלמת כפי שהיו רוצים, אך ברמה סבירה). אך כאשר המסגרת בה הם נמצאים איננה מסודרת בעליל וההתייחסות כלפיהם תוקפנית ולא מכילה, התפקוד שלהם הופך למבולבל מאוד ומלווה בחוסר ביטחון קיצוני.

רקע נוירו-פיזיולוגי

הרקע להפרעת הקשב הוא ליקוי נוירו פיזיולוגי במערכת הבקרה המוחית הממוקמת באזורים הפרונטאליים של המוח.

מוחנו, בנוסף לשלל תפקודיו המדהימים, מצויד במערכת בקרה משוכללת שאמורה לווסת ולמקד את מגוון הפעילויות המוחיות. לעתים, בגלל אי-בשלות של הפונקציות הניהוליות (Executive Functions) נוצרים ליקויים במנגנוני הבקרה המוחיים, הגורמים למכלול התסמינים של "קשיים בהתארגנות".

בשנים האחרונות הצליחו מדענים לזהות את הגנים הספציפיים לתופעה. מכיוון שהליקוי גנטי בעיקרו יש להסביר למטופל שלקשיים הללו ישנו רקע גנטי מוצק. ייתכן ש"ירש" אותם מאחד מהוריו או מבני המשפחה הרחוקים. חשוב שהמטופל ידע שהוא אינו אשם בקשייו ולא מי מבני משפחתו, אך חשוב שבעתיים לקבל אחריות על קשייו וללמוד להסתדר היטב ללא מגבלות ותוצאות לא רצויות למרות הסינדרום.

מלכודת השיח הפנימי ההרסני

הדיבור הפנימי כולל ביקורת עצמית כמו: "אני אף פעם לא מצליח לבצע משימות פשוטות מההתחלה ועד הסוף"; "אני תמיד מאכזב את הסובבים אותי"; "אני לא מצליח לדאוג לכול הפרטים במשימה"; "אני שוכח חפצים"; "אני שוכח לבצע משימות פרוצדורליות פשוטות כמשלוח מכתבים בדואר, תשלום דוחות חניה וחשבונות אחרים", וכו'.

"קיים פעם גדול בין יכולות אינטלקטואליות ויצירתיות לבין הביצועים בפועל"; "אין לי זכות להביע את דעתי מכיוון שלא עמדתי במשימות פשוטות שהחברה מודדת על-פיהן את כישוריי", לדוגמא: מורה שהוא מאחר כרוני נשפט לא אחת בעיקר לפי איחוריו, גם אם עבודתו מעולה.

השיפוט השגור בחברה 'קובע': "קודם כל תעמוד במשימות הניהוליות כגון: עמידה בלוח זמנים, הבאת הציוד הנדרש וכד', ורק אח"כ נתייחס לאיכות העבודה ולאיכויות האישיות האחרות שלך".

אלמנט נוסף בדיבור הפנימי הוא בושה בעצם קיומה של התופעה וניסיון להסתיר את התופעה כך שאיש מהסובבים אותו לא ידע על קיומה. "האיחורים שלי, הבלגן האינסופי החיצוני והפנימי שלי יוצרים בי תחושה שאני לא מספיק טוב, ולפעמים לא שווה עד כדי כך שאין לי זכות קיום".

לכן, הטיפול בבעיית ההתארגנות חייב להתחיל בדיבור הפנימי הזה, על-מנת לפתח מודעות ולגיטימציה לאפיוני התופעה ולהיבטיה. היעד הטיפולי הראשוני הוא הפחתת רגשות אשמה של האדם כדי לאפשר לו לקחת אחריות ולהיות מסוגל לבצע את המטלות שהוא קובע לעצמו.

בשלב טיפולי זה יש לתת לאדם הפונה הסבר מפורט ועדכני על מהות הפרעת הקשב שבחלקה באה לידי ביטוי בקשיים בהתארגנות.

דרכי טיפול