כעסים, רצונות ומה שביניהם

מהם כעסים ? כיצד הם נוצרים ומהם הגורמים המביאים להתפרצותם ? אלו שאלות מורכבות המסקרנות אותנו ומשום מה נעלמות מעינינו.
התפרצותם של כעסים מפחידה אותנו , מטלטלת אותנו , מבלבלת אותנו ולא תמיד אנחנו יודעים כיצד נכון להגיב אליה.

כעסים מבטאים , למעשה, רצון חזק מאוד שלא הצליח להגיע לידי מימוש והתנפץ אל מול סלעי המציאות.

האדם מייצר בתוכו רצונות , מאוויים ותשוקות ומנסה להגשים אותם במציאות. כאשר גורם כזה או אחר לא מאפשר להגשימם , האדם מגיב בשלושה אופנים : מלחמה , בריחה או קיפאון.
אנשים נבדלים ביניהם בעוצמת הרצון שלהם ובאופן התגובה לאי מימוש רצונם.
אנשים כועסים מגיבים בעוצמה גדולה לרצונות עזים שלא הצליחו להביא לידי ביטוי.
רצון היא אנרגיה השואפת להתגשם במציאות במגוון אין סופי של אפשרויות. כאשר הרצון שאנו מתאווים לו נתקל במחסומים ואין הוא יכול לבוא לידי מימוש , האנרגיה המכוונת לאותה מטרה מתנפצת אל מול סלעי המציאות.

כתוצאה מההתנפצות הזו נוצרים כמה סגנונות תגובה:

אנשים שלא מסוגלים להכיל תסכול ותחושת חוסר אונים מתפרצים בהתפרצות זעם חסרת שליטה. האנרגיה הזו המגולמת בצורה של זעם מתפרצת בשני אופנים: כלפי חוץ, וכלפי פנים.

– אם היא מנותבת כלפי חוץ היא מכוונת לשני כיוונים :

  • ישירות כלפי הגורם שלא אפשר את מימוש הרצון או עמד בדרך. הזעם מתפרץ כמו נחשול של שיטפון שסוחף אתו את כל הנקרה על דרכו.
  • באופן עקיף כלפי העולם כולו . הכעס לא מכוון לכתובת ספציפית אלא יוצר תפיסת עולם אנטגוניסטית כלפי כתובות כלליות כגון : החברה, הממשלה , אלוהים ועוד.

בשני המצבים הללו האנרגיה של התסכול , האכזבה והעלבון מתפרצים כלפי אנשים הקרובים לאדם או כלפי אנשים רחוקים יותר שבהם הוא נפגש בדרכו. האנרגיה הזו מערערת את האיזון העדין ביחסים ביניהם .
כאשר האנרגיה הזו מנותבת כלפי פנים היא באה לידי ביטוי בביקורת עצמית קטלנית או בדיכאון משתק המבטא , למעשה, ייאוש טוטאלי מהאפשרות שרצונות יבואו לידי מימוש.
האנשים המדוכאים מתכנסים בתוך עצמם , מתנתקים מהסובבים אותם ובעצם מחליטים להפסיק לרצות במין דיבור פנימי ( לא מדובר ):
" אם הרצונות שלי אינם ניתנים להגשמה אולי עדיף לא לרצות ולהימנע מתחושת התסכול הצורבת הנלווית לרצון הלא ממומש "

כשאדם רוצה משהו הוא אמור לדעת שישנן שלוש אפשרויות לפחות:

האחת שהרצון אכן יתממש על פי האופן שבו הוא תוכנן מלכתחילה .
השנייה שהרצון יתממש אך בשינויים כאלה ואחרים על פי התנאים שהמציאות מכתיבה
היינו , שהאנשים או התנאים הפיזיים לא מאפשרים את מימוש הרצון ככתבו וכלשונו.
השלישית שהתנאים במציאות לא מאפשרים את מימוש הרצון. למעשה המצב הטבעי ביותר הוא שרצונות נתקלים ברצונות של אנשים אחרים ושתנאי המציאות או הנורמות המקובלות באותה חברה מגבילים את מימוש רוב הרצונות.

תופעת הכעס אצל סרבנים-עקשנים

אנשים סרבנים – עקשנים רוצים שהעולם יתנהל על פי דרכם ומשוכנעים שרצונותיהם אמורים להתממש בכל מצב בלי לקחת בחשבון את תנאי המציאות ואת רצונותיהם של אנשים אחרים. בתבנית החשיבה שלהם לא קיימת האפשרות שחלק מרצונותיהם לא יוכל להתגשם במציאות.
בתבנית החשיבה שלהם ישנו קושי עצום להפנים ולקבל את הנורמות החברתיות המקובלות ולכן הם מתעמתים עם גורמי סמכות , המנסים להעביר להם את המסר שישנם רצונות שלא ניתנים להגשמה .
כשהם נתקלים בגורמי הסמכות כגון : הורים ומורים כשמדובר בילדים , מפקדים או בוסים אצל מבוגרים , הם תוקפים אותם בכל הכוח ומשתמשים ברגישות הגבוהה שבה הם ניחנים, ובוחרים לפגוע בנקודות החולשה שלהם.
האנשים הסרבנים – עקשנים רגישים כל כך לסביבתם הפיזית והאנושית , שבמהירות רבה הם מזהים את נקודות התורפה של " האנשים המעצבנים " על פי השפה הפנימית שלהם ויודעים לכוון אליהם את חיצי הזעם בדיוק באותן נקודות תורפה רגישות.
אם כך כיצד נכון ומתאים לטפל ולעזור לאנשים סרבנים – עקשנים להתמודד באופן יעיל עם הקושי שלהם ?

ישנן שתי נקודות מרכזיות בקושי של סרבנים – עקשנים לתעל את האנרגיה העצומה המתפרצת מתוכם :

  1. השלב שבו הכעס מתחיל להתבשל :
    בשלב זה הסרבן – עקשן צריך ללמוד ולהפנים את ההבנה הפשוטה ( שלאחרים היא מובנית מאליה ) שישנם מצבים שבהם העולם והאנשים בו לא יכולים להתנהל על פי רצונו ולקבל את הידיעה שגם לאנשים אחרים ישנם רצונות שלעיתים קרובות סותרים את רצונותיו ואין לו ברירה אלא להגמיש את עמדותיו ורצונותיו ולהתאים אותם לתנאי המציאות המשתנים חדשות לבקרים.
    הלמידה הזו מורכבת במיוחד מכיוון שהיא כוללת בתוכה למידה קוגניטיבית , למידה רגשית ולמידה תחושתית.
    למה הכוונה ? בלמידה הקוגניטיבית הוא צריך להבין את ההיגיון של עובדות שהמערכת הרגשית מסרבת לקבל.
    בלמידה הרגשית הוא צריך ללמוד להכיל את רגשותיו שלו כאשר האחרים מפריעים למימוש רצונותיו. והקושי היותר דרמטי ללמוד להכיר ברגשותיהם של האחרים ולקבל שהם שונים משלו וגם להם יש זכות לרצות אחרת ולהרגיש אחרת ממנו.
    הלמידה התחושתית כוללת פיתוח מודעות לרגישות היתר שלו לתחושותיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם של האחרים ולנסות למתן מעט את אותה רגישות יתר ולאפשר לאחרים להתגונן בעזרת הסברים רציונאליים למרות שהוא מרגיש את עומק הדברים.
    מיומנות נוספת היא לפתח את התחושה לזעם המתעורר בתוכו , לזהות את המהלך המתפתח וללמוד לשלוט עליו ולמתן את עוצמתו.
  2. השלב השני שבו ההתפרצות יוצאת לדרך והיא לא נמצאת בשליטתו .
    בשלב זה חווה הסרבן – עקשן חרדה עמוקה משני סוגים : האחת חרדה מחוסר האונים שכרוך באי יכולתו לשלוט בעולם כפי שהיה רוצה והשנייה חרדה מחוסר השליטה בהתפרצות הזעם שיצאה לדרך.
    כאן חשוב להבחין בין הצורך בשליטה עצמית ובין הצורך בשליטה באחרים.
    הסרבן –עקשן מרגיש שליטה טובה יותר בעניינים התלויים בו אך תחושת חוסר שליטה בעניינים התלויים באחרים .
ינואר 28, 2016

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.