להיות הורים זה סיפור לא פשוט, להיות הורים לילד הסובל מליקויי למידה כגון: דיסלקסיה, דיסגרפיה, דיסכלכוליה או קשיים בקשב וריכוז על אחת כמה וכמה.

התא המשפחתי מאגד הורים וילדים. עבור הילד ,המשפחה היא מסגרת תומכת המגינה על קיומו. עבור ההורים, הילד מהווה מוקד המימוש וההגשמה העצמית ומשמש הגנה בפני החרדה הקיומית הבסיסית.

האינטראקציה בין הורים וילדים ממתנת חרדה זו. הורים מגיעים אל ההורות מצויידים בציפיות מסוגים שונים. אחת הציפיות הבולטות הנה הציפייה שהילד יענה על הצרכים המודעים והלא מודעים של ההורים ושימלא בעתיד תפקידי חיים שרצו בהם אך לא יכלו לממשם בעצמם ואף יעלה עליהם בביצועיו.

לקות הלמידה הנה תופעה מבלבלת ומתסכלת את כל הגורמים השותפים בהתמודדות עמה: הילד, ההורה והמורה. אפיוני לקות הלמידה, המוכרים לאחר שנים רבות של מחקר, אינם ידועים להורים ומותירה אותם חסרי אונים מול סימנים סותרים בתפקודו הכולל של הילד.

המפגש עם הקושי פותח אצל חלק מההורים תיבת פנדורה שהייתה נעולה היטב במשך שנים רבות. תיבת זו מכילה הרבה כעסים, תסכולים ותחושות כישלון סביב הקשר עם בית הספר בפרט ועם לימודים בכלל. לאחר שנים ארוכות של הכחשת תחושות אלו, המפגש המחודש עמם מעורר תחושות לא ברורות ורגשות שאין להם שם.

בשלב הראשון ההורה לא ער לקשר שבין הרגשות המתעוררים בו ביחס ללקות הלמידה של ילדו לבין התחושות שליוו אותו כילד ביחס לתפקודו כתלמיד.

רצף וקצב ההתפתחות של המבוגר לאחר שנות הלימודים בבית הספר תובע ממנו אנרגיה רבה בהתמודדות עם משימות החיים. משימות כגון : מציאת מקצוע מתאים לצורך פרנסה ולצורך מימוש עצמי, יצירת קשר זוגי לצורך הקמת תא משפחתי תומך ומגונן ועוד. כל אלה תובעים את מלוא תשומת הלב תוך מתן ביטוי לכל הכישורים והיכולות של המבוגר. ואינה מותירה בו אנרגיה ומוטיבציה לטפל בתכנים שהם לא רלוונטיים למטרות הניצבות בפניו.

הופעתה הבלתי צפויה של לקות הלמידה על סדר היום המשפחתי מכריחה את ההורה להתעמת מחדש עם תכנים שהמגע עמם לא תמיד נעים וישנה העדפה ברורה להשאירם נעולים וחתומים בתוך תיבת הפנדורה. הרבה הורים אומרים:" גם לי היו קשיים כאלה בבית הספר, גם לי הקריאה והכתיבה היו סיפור מסובך וגם אותי סילקו מבית הספר על רקע של בעיות התנהגות, אז מה? עובדה שהיום אני מצליח בחיים והסיפור הישן לא מפריע לי בעבודה או בנישואין."

גילוי הבעיה

הופעת הקושי מערערת את שיווי המשקל העדין שהתקיים בתוך המשפחה.
עד לאבחון המדויק עוברים ההורים תהליך ארוך של בלבול ,חוסר בהירות וחוסר אונים. ההורים חשים שמשהו לא לגמרי תקין בתהליך התפתחותו של ילדם. ההורים מבחינים בהבדלים בולטים בתפקודו של הילד,ישנם תחומים שבהם הילד מפגין יכולות גבוהות במיוחד לעומת תחומים אחרים בהם מתגלים קשיים.

כשהבעיה מתעוררת בתקופת הגן משייכים את הבעיה לחוסר בשלות של הילד. כשגם המושג "חוסר בשלות" לוט בערפל, וההתמודדות עם הבעיה נדחית לשלבים מאוחרים יותר. כשהבעיה מתעוררת בתקופת הלימודים משייכים אותה ההורים לחוסר מוטיבציה, עצלנות וכו'.

אבחון פסיכו-דידקטי

לאחר תקופה ארוכה ומייגעת של חוסר בהירות באשר להגדרת קשייו של הילד ומקורותיהם, מגיעים ההורים לאבחון ביוזמתם או ביוזמת גורמים טיפוליים בביה"ס. גם כאן מתעוררת דילמה: איזה סוג של אבחון לערוך ובאיזו מסגרת לקיים אותו? מכיוון שהבעיה מורכבת ובאה לידי ביטוי במספר תחומים נשאלת השאלה: האם יש צורך באבחון פסיכולוגי לבירור מצבו הרגשי של הילד? האם יש צורך באבחון פסיכו-נוירולוגי לבירור תפקודים תפיסתיים שונים ובירור יכולת הריכוז והקשב של הילד או אבחון דידקטי לבירור הקשיים הספציפיים בתהליכי רכישת הקריאה, הכתיבה ו/או החשבון? לעיתים עובר הילד מספר אבחונים והבלבול גדול עוד יותר.

 

התגובות שלאחר האבחון

כאשר מגיעות תוצאות האבחון וההגדרה קצת יותר ברורה או ברור שאכן ישנה בעיה, מתעוררים אצל ההורים תגובות של הלם, אבל ותחושות אובדן חזקות.

הם מתקשים לעכל את העובדה שחלק מהציפיות שלהם לא יתממשו.

לאחר האבחון וההלם הראשוני מתעוררות תגובות ההכרחיות לתהליך עיבוד הנתונים החדשים וההתארגנות מחדש. מתעוררות תגובות של כעס, אשמה כלפי עצמם וכלפי המערכת הלימודית שבעטיה התעורר הקושי.

מספרת אמא לילד בן שבע שבירור קשייו החלו להתבהר בגיל חמש:" כשנודע לי על קשייו של ילדי חשתי עצבות נוראה, בכי, תחושת החמצה, תסכול ואשמה על כך שלא גיליתי זאת בעצמי וקודם. כיצד אני כאמא שלו לא ראיתי זאת? ומי יודע כמה יכולנו לעזור לו אילו ידענו זאת מוקדם יותר? בשלב מאוחר יותר התעוררו אצלנו שאלות כגון: איך קרה לנו דבר כזה? למה? מה עושים עכשיו ואיך?"

אמא אחרת מספרת:" כשהגענו לאבחון בני היה בן שבע, עד אז כל הגורמים המוסמכים כמו הגננת והפסיכולוגית אמרו לי שאני טועה והכל עם ילדי בסדר. כשהגיעו תוצאות האבחון לא הופתעתי, הייתה לי הוכחה ניצחת שאכן צדקתי אבל אז כעסתי מאוד על עצמי, כעסתי על שלא סמכתי על האינטואיציה שלי ולא עשיתי משהו בנידון. כשהתחלנו לטפל בבעיה ולראות תוצאות טובות , תחושת התסכול והזעם שלי רק גברו, הרגשתי פגועה ואשמה."

חלק מההורים מביעים כעס רב על המערכת בה לומד הילד, מאשימים את המערכת באחריות לקשייו של הילד לדוגמא: " המורה לימדה בשיטות לא טובות". "המורה לא השתלטה על הכיתה וכמעט לא לימדה". "המורים התחלפו בתדירות גבוהה ולא נוצרה אוירה לימודית בכיתה." ועוד טענות שמנסות להעביר את מוקד הקושי מהילד אל המערכת. אין ספק שלסביבה הלימודית בה נימצא הילד ישנה השפעה רבה על תיפקודו הכולל של הילד לקוי הלמידה אך למערכת אין אחריות ישירה לקיומו של הקושי. הילד הגיע עם הקושי למערכת הלימודית ומתן תוכנית מתאימה לטיפול בקושי תקל על השתלבותו של הילד במערכת זו.

חלק מההורים מתכחשים לתוצאות האיבחון ומסרבים לקבל את ההבחנה. הורים אלה ממשיכים לחפש גורמים מאבחנים אחרים, ונתפסים בקלות לביקורת אגרסיבית כלפי המערכת הלימודית בכלל וכלפי המורה בפרט. אם בשלב זה מוצע להורים לשלב את הילד במסגרת לימודית אחרת , מתעוררת אצלם התנגדות רבה.

התארגנות מחדש

בהדרגה ההורים מתארגנים לקראת התמודדות יעילה יותר עם הקשיים הספציפיים של הלקות ועם הקשיים הנלווים לה. בשלב הראשון מנסה ההורה ללמוד יותר על מהות התופעה ועל דרכי טיפול מתאימות. ההורה מחפש ספרים או מאמרים בנושא מגיע להרצאות המרחיבות את הידע וההבנה שלו בתופעה מורכבת זו. בשלב זה לעמותות ההורים לילדים ליקויי למידה תפקיד חשוב ומרכזי במתן ידע עדכני ובמציאת כתובת לשאלות ותהיות המתעוררות אצל ההורה.

שלב זה מאופיין בהרבה חיפושי דרך, עליות וירידות במצב הרוח לאחר הצלחה או כישלון של הילד. כל אירוע בביה"ס מעמיד מחדש את סימן השאלה לגבי הדרך הנכונה לטפל בבעיה.

ההורים מחפשים פתרונות לבעייתם ודרכים לקידומו של הילד. הם לומדים להעריך את כוחותיהם הפנימיים מול עצמת הפגיעה ושוקלים פתרונות חלופיים.

הם לומדים להבין את מהות הבעיה ואת הגבולות שבהם ניתן לפתח את הילד לקראת עצמאות בתחום הלימודי.

בתהליך זה נעזרים ההורים באנשי מקצוע ומנסים לענות על שלוש שאלות המעסיקות אותם:

  1. מהות הבעיה ואפיוניה.
  2. דרכי טיפול אפשריים.
  3. דרכים לשילוב הילד במסגרת לימודית.

דרך יעילה להתמודד עם שאלות אלו מצאתי בסדנאות הורים לילדים ליקויי למידה, אותם אני מעבירה ביחד עם בעלי חיים נבון.

זקוקים לייעוץ והדרכה?

אם מישהו מבני משפחתכם סובל מהפרעות קשב וריכוז, חרדות או לקויי למידה, אתם לא לבד.

פנו אלינו ונשמח לסייע לכם

צרו קשר